הזרקה לתבנית הינה שיטת היצור הנפוצה ביותר בתעשיית הפלסטיק, שיטת יצור זו פותחה במשך השנים מתהליך יציקה לתבנית ועד לשלב של בניית מכונת ההזרקה הראשונה סביב שנת 1930. בשונה ממתכות המותכות ועוברות תהליך של יציקה לתבנית, התך פולימרי מתאפיין בצמיגות גבוהה אשר מקשה על תהליך יציקה לתבנית בצורה פשוטה. בשיטת ההזרקה ההתך הפולימרי מוזרק אל תוך תבנית, בשלב הזרקת הפולימר אל תוך חלל התבנית נדרש להשקיע כוח גדול. לצורך כך, נדרשות מכונות שמסוגלות להפוך את שרף הפולימר למצב של התך ולהזריקו בלחץ גבוהה לתבנית מעוצבת. יכולות התכנון בתהליך ההזרקה נרחבת, ניתן לייצר מוצרים מורכבים בעלי שלושה מימדים בנוסף לשליטה ודיוק במשך התהליך.
מכונות ההזרקה והציוד הקיים בתחום נרחב ומגוון, קיימות מספר סוגי מכונות אשר נבדלות בניהם בשיטת הערבוב, התכת חומר הגלם והזרקתו לתבנית. ההבדלים בין סוגי המכונות מתבטאים בטווח מידות המכונה, כוח הסגירה של היחידה שאחראית על נעילת התבנית, תפוקת המכונה וסוג הבורג וייעודו.
איכות החלק בתהליך ההזרקה תלוי במספר משתנים, מכונת ההזרקה, תכונות החומר ותכנון החלק. יחד עם זאת, איכות המוצר תלויה באופן מכריעה בחמישה פרמטרים נוספים בעלי חשיבות הניתנים לשינוי במשך תהליך ההזרקה. מהירות ההזרקה, טמפרטורת הפלסטיק, הלחץ בתהליך, טמפרטורת הקירור וזמן התהליך. השליטה על חמשת הפרמטרים הללו במשך כל אחד מארבעת שלבי התהליך עשויה להביא לקבלת חלק איכותי יותר ובנוסף לאחידות טובה יותר בתהליך. השאיפה בשיטת יצור זו, להוריד את כמות השונות בין החלקים לאורך התהליך ובמקביל להגדיל את תפוקת הייצור.
